מה זו פסיכותרפיה?
המילה פסיכותרפיה משלבת את המילים פסיכו=נפש ו-תרפיה=ריפוי, וכפי ששמה מרמז, עוסקת בטיפול נפשי. בשפת היומיום ניתן לקרוא לפסיכותרפיה טיפול רגשי, טיפול נפשי, טיפול פסיכולוגי ולעיתים גם ייעוץ נפשי (לקוח מתוך המילה באנגלית Counseling). בני אדם התמודדו מאז ומעולם עם כאב ואתגרים נפשיים, ולכן נכון להניח שמאז ומעולם היו אנשים בקהילה שלקחו על עצמם לטפל ולעזור למכאוביהם הנפשיים של קהילתם. עם זאת, בעולם המערבי ניתן לראות בזיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, כממציא הפסיכותרפיה המודרנית כפי שאנו מכירים אותה כיום. כמובן שמאז ימיו של פרויד השתנו צורות הטיפול, השתכללו והפכו למגוונות הרבה יותר.
ישנם סוגים שונים של פסיכותרפיה, וניתן לסווגם על פי מספר מאפיינים:
- הסיבה שבגינה פונים לטיפול – "בעיות" שונות דורשות טיפול מסוג שונה.
- מאפייני המטופלים - גיל, פסיכו-ביולוגיה, טיפול פרטני או משפחתי ועוד.
- פרק הזמן של הטיפול – טיפול קצר מועד לעומת טיפול ארוך טווח.
- התאוריה הטיפולית - הפילוסופיה מאחורי הגישה הטיפולית וכיצד היא מגדירה את האדם ומסבירה התנהגות. חשוב לציין, שרוב בתי הספר לפסיכותרפיה משתדלים להעביר למטפלים בסיס כוללני המשלב מגוון תאוריות טיפוליות, במקביל להתמקדות בזרם וגישה ספציפיים.
גישות מרכזיות בפסיכותרפיה:
פסיכואנליזה: השיטה הפסיכותרפויטית הראשונה שפותחה על ידי זיגמונד פרויד בסוף המאה ה-19 והמשיכה עם תאורטיקנים נוספים גם במאה ה-20. מדובר בגישה אינטנסיבית הכוללת מספר מפגשים בשבוע למשך תקופה של שנים. פסיכואנליזה במתכונת הזו אינה שכיחה כיום ופסיכואנליטיקאים רבים מטפלים גם בגישות אחרות, בראשן הגישה הפסיכודינמית שיושבת על יסודות תאורטיים דומים. בפסיכואנליזה יש שימוש רב באסוציאציות חופשיות, חלומות והעברות (רגשות בינאישיים שמשחזרים יחסים משמעותיים בילדות) בתוך חדר הטיפול. האנליטיקאי נותן פרשנות לכל אלו כדי להציף את הלא מודע למודע לצורך עיבוד מחודש ובריא יותר.
העקרונות הבסיסיים של הפסיכואנליזה:
- התפתחות האדם נקבעת על ידי אירועים בילדות המוקדמת, ולא על ידי תכונות תורשתיות בלבד.
- התנהגות אנושית וקוגניציה נקבעים במידה רבה על ידי דחפים אינסטינקטיביים המושרשים בלא מודע.
- ניסיונות להעלות דחפים כאלה למודעות מעוררים התנגדות בצורה של מנגנוני הגנה, במיוחד הדחקה.
- קונפליקטים בין חומר מודע ללא מודע ובין מבני נפש שונים עלולים לגרום להפרעות נפשיות, כגון נוירוזה, תכונות נוירוטיות, חרדה ודיכאון.
- ניתן למצוא חומר לא מודע בחלומות, אסוציאציות חופשיות ובמעשים לא מכוונים ופליטות פה.
- שחרור וחופש מהשפעות הלא מודע מושג על ידי הכנסת חומר זה לתודעה באמצעות התערבות טיפולית.
- "מרכז התהליך הפסיכואנליטי" הוא ההעברה, לפיה מטופלים משחזרים את הקונפליקטים הילדיים שלהם על ידי השלכתם על האנליטיקאי בצורת רגשות של אהבה, תלות, כעס ועוד.
פסיכותרפיה פסיכודינמית: היא סוג של טיפול עומק, המכוון להרחבת מודעותו העצמית של המטופל. מטרה מרכזית היא לחשוף את התוכן הלא מודע של נפש המטופל במטרה להקל על הכאב הנפשי. הזרם הפסיכודינמי לוקח עקרונות תאורטיים מרכזיים מהזרם הפסיכואנליטי, אך מאגד בתוכו מספר רב של תאוריות ושיטות טיפול שהתפתחו מהפסיכואנליזה במשך השנים.
למרות שפסיכותרפיה הפסיכודינמית יכולה ללבוש צורות רבות, ישנם מספר עקרונות משותפים:
- דגש על מרכזיותם של קונפליקטים תוך-נפשיים ולא מודעים, ועל ההשפעה שלהם על התפתחות תקינה.
- זיהוי של "הגנות" כמבנים נפשיים פנימיים המתפתחים כדי למנוע כאב וחרדה הנובעים מקונפליקטים פנימיים.
- האמונה שפסיכופתולוגיה מתפתחת (במיוחד) כתוצאה של חוויות בגיל הרך והילדות המוקדמת.
- תפיסה כי ייצוגים פנימיים של חוויות מאורגנים סביב יחסים בין אישיים.
- האמונה שסוגיות חיים ודינמיקות בינאישיות יופיעו מחדש בהקשר של יחסי מטפל-מטופל כהעברות והעברות נגדיות.
- התמקדות בפרשנויות של העברה, מנגנוני הגנה וסימפטומים התנהגותיים.
- אמונה בחשיבות של העלאת תכנים לא מודעים למודע להצלחת הטיפול.
גישות מהזרם הפסיכודינמי:
- פסיכולוגיית העצמי (פסיכולוגיית האגו), התפתחה מהתאוריה של היינץ קוהוט ומתמקדת בנרקיסיזם כיסוד מהותי וחשוב בנפשו של האדם. לפי פסיכולוגית העצמי, האגו (העצמי) זקוק לאובייקטים חיצוניים (זולת) כדי לחוש שלם ובעל ערך ולכן מערכות יחסים בילדות המוקדמת חשובות מאד להתפתחות של עצמי תקין ובעל תחושת ערך. דגש רב מוקדש לבירור והכלה של צרכים נפשיים כגון שיקוף, אידאליזציה ותאומות.
- תאוריית יחסי אובייקט, גורסת כי בני אדם מונעים בעיקר מהצורך במגע עם אחרים. תיאורטיקנים של יחסי אובייקט מדגישים את החשיבות של יחסי גומלין משפחתיים מוקדמים, בעיקר יחסי אם-תינוק, בהתפתחות האישיות. לפי התאוריה, תינוקות יוצרים ייצוגים נפשיים פנימיים של עצמם דרך היחסים שלהם עם אחרים. דימויים פנימיים אלה משפיעים באופן משמעותי על יחסים בין אישיים בהמשך חייהם. חסכים בסיפוק צרכים מוקדמים בילדות מביא להפנמה של ייצוגים נוקשים ושליליים בתפיסת העצמי והאחר.
טיפול קוגניטיבי והתנהגותי – Cognitive Behavioral Therapy:
טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) מתמקד בשינוי עיוותים קוגניטיביים (מחשבות, אמונות ועמדות) והתנהגויות לא מועילות, שיפור ויסות רגשי, ופיתוח אסטרטגיות התמודדות אישיות המכוונות לפתרון בעיות.
CBT כולל כיום מספר סוגים של פסיכותרפיות המטפלות בסימפטומים ופסיכופתולוגיות מוגדרות, תוך שימוש בטכניקות ואסטרטגיות מבוססות ראיות. טיפולי CBT על פי רוב תחומים בזמן וקצרים (בין 10 ל-30 פגישות), ונוטים להיות מובנים ובעלי שלבים מוגדרים מראש.
מטפל בגישה זו נוטה להיות אקטיבי ומעורב, ועושה שימוש בטכניקות רבות שנועדות לשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות מעוותים. על המטופל ישנה אחריות לעשות "שיעורי בית" וליישם את הטכניקות מחוץ לחדר הטיפול.
CBT מבוסס על שילוב של עקרונות מהפסיכולוגיה ההתנהגותית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. בשונה מתאוריות היסטוריות לפסיכותרפיה, כמו הגישה הפסיכואנליטית והפסיכודינמית שבה המטפל מחפש את המשמעות הלא מודעת שמאחורי ההתנהגויות ואז מגבש אבחנה, CBT היא צורת טיפול "ממוקדת-בעיה" ו"מכוונת פעולה", כלומר היא משמשת לטיפול בבעיות ספציפיות על פי מודלים ייעודיים. תפקיד המטפל לסייע ללקוח למצוא ולתרגל אסטרטגיות יעילות לטיפול במטרות שזוהו, ולהפחתת תסמיני הבעיה. CBT מבוסס על האמונה שעיוותי חשיבה והתנהגויות לא מסתגלות משחקים תפקיד בפיתוח ותחזוקה של הפרעות פסיכולוגיות, וכי ניתן להפחית תסמינים ומצוקה נלווית על ידי לימוד מיומנויות חדשות לעיבוד מידע, ופיתוח מנגנוני התמודדות.
הגל השלישי של CBT מתאר מספר שיטות טיפול שלקוחות מעולם הCBT אך משלבות עקרונות הומניסטיים, בודהיסטיים ופסיכודינמיים. מדובר על שיטות טיפול חדשות יחסית ומגובות בראיות של אפקטיביות על בסיס מחקרים. דוגמאות לשיטות אלו הן ACT, סכמה תרפיה, ו-DBT אשר עושים שימוש גם ב-Mindfulness, איתור ערכים, טיפול נרטיבי, אקזיסטנציאליזם וסכמות חשיבה.
טיפול אקזיסטנציאליסטי
פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא סגנון טיפול השם דגש על המצב האנושי בכללותו וחולקת קווי דמיון רבים עם הפסיכולוגיה ההומניסטית. גישה זו רואה ומעודדת את הפוטנציאל האנושי תוך הכרה במגבלות האנושיות האוניברסליות והייחודיות למטופל.
הגישה האקזיסטנציאליסטית מבוססת על האמונה הבסיסית שכל האנשים חווים חרדה וכאב כחלק מהאינטראקציה שלהם עם תנאים מסוימים שהינם חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי:
- החופש לבחור והאחריות הנלווית לחופש הזה.
- המוות והעובדה שבני האדם הם יצור זמני.
- בדידות קיומית וההבנה שהאדם נפרד מהעולם במובנים מסוימים ובעצם מסתכל על העולם "מבחוץ".
- חוסר במשמעות אוניברסלית שיוצקת משמעות לקיום.
התמודדות עם כל אחד מהתנאים הללו, ממלא אדם בחרדה המכונה חרדה קיומית. המטרה של המטפל האקזיסטנציאליסטי בשלב הראשון, היא לעזור לפתח מודעות לתנאים הללו מבלי להיות מוצף מהם. בהמשך, מטרתו לעזור למטופל להבין שמתוך המודעות לתנאים הללו האדם יכול ליצור מחדש את חייו באופן מלא, מספק ובריא יותר.
הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מעודדת אנשים לאמץ מחדש את חייהם ולחיות אותם מתוך תחושות של פליאה וסקרנות. פיתוח היכולת לראות את החיים באופן הזה מסייע לאנשים לחוות את החיים כמסע של שינוי וצמיחה בו האדם מגלה את האותנטיות שלו, והחופש שלו ליצור את חייו ואת דרכו בעולם.
טיפול הומניסטי
הטיפול ההומניסטי היא גישת טיפול "ממוקדת אדם", שעלתה לתודעה באמצע המאה ה -20 כתשובה למגבלות התיאוריה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד ולפסיכולוגיה ההתנהגותית (ביהביוריזם) של ב' פ' סקינר. גישה זו מדגישה את המוטיבציה האינהרנטית של האדם לעבר מימוש עצמי, ומאמינה שניתן לשחרר את האדם מחסמים שמעכבים את הנטייה הטבעית למימוש עצמי מוצלח.
הפסיכולוגיה ההומניסטית מניחה שבני אדם טובים מטבעם. היא נוקטת בגישה הוליסטית לקיום האנושי ומעניקה תשומת לב מיוחדת לתופעות כמו יצירתיות, רצון חופשי ופוטנציאל אנושי חיובי. גישה זו מעודדת אותנו לראות את האדם כ"אדם שלם"- גדול מסך חלקיו, ומעודדת חקר עצמי רחב יותר מאשר חקר התנהגות. בנוסף, הפסיכולוגיה ההומניסטית מכירה בשאיפה האנושית לרוחניות כחלק בלתי נפרד מצרכי הנפש. הפסיכולוגיה ההומניסטית כונתה "הכוח השלישי" בפסיכולוגיה, להבדיל אותה מגישות קודמות כגון פסיכואנליזה וביהביוריזם.
טיפול משפחתי – מערכתי וזוגי:
טיפול משפחתי, המכונה גם טיפול זוגי ומשפחתי, טיפול בנישואין ומשפחה, טיפול במערכות משפחתיות וייעוץ משפחתי, הוא ענף של פסיכותרפיה שעובד עם משפחות וזוגות במערכות יחסים אינטימיות כדי לטפח שינוי והתפתחות. גישה זו נוטה לראות את הכשלים או ההצלחות האישיות והמשפחתיות דרך מערכות האינטראקציה והדינמיקה בין בני המשפחה. גישה זו מחזיקה באמונה כי ללא קשר למקור הבעיה, מעורבות משפחות בפתרונות מועילה לרוב ללקוחות.
מעורבות זו של משפחות מושגת בדרך כלל על ידי השתתפותם הישירה בפגישה הטיפולית. כישוריו של המטפל המשפחתי כוללים לפיכך את היכולת להשפיע על שיחות באופן שמעודד ועושה שימוש בנקודות החוזק, התבונה והתמיכה של המערכת המשפחתית הרחבה. גישות טיפוליות אלו מנסות לאבחן ולטפל בדפוסי תקשורת והתנהגות בעייתיים במערכת המשפחתית ולשנות את מבנה מערכת היחסים, תוך שימוש בטכניקות המערבות את שני בני הזוג או כלל המשפחה.
טיפול אקלקטי:
פסיכותרפיה אקלקטית היא סוג של פסיכותרפיה שבה הקלינאי משתמש ביותר מגישה תיאורטית אחת, או במספר קבוצות של טכניקות הלקוחות מגישות שונות. השימוש בגישות טיפוליות שונות יתבסס על היעילות בפתרון בעיות המטופל ולא לפי התיאוריה העומדת מאחורי כל טיפול. רוב המטפלים בוגרי בתי ספר לפסיכותרפיה משתמשים במידה כזו או אחרת בגישה אקלקטית מתוך הבנה שישנן טכניקות יעילות בגישות השונות ומכיוון שלקוחות שונים מתחברים באופן טבעי לטכניקות וגישות מסוימות יותר מאשר לאחרות.